אילון נולד בו' חשוון תשמ"ב באלוני הבשן שבגולן להוריו משה ומינדי יבל"א שהיו ממקימי הישוב. בהיותו ילד קטן ללא חברת ילדים בני גילו. החליטו הוריו לעבור למושב נוב שבדרום הגולן. כאן גדל אילון והתעצבה דמותו.
הוא למד בבית הספר היסודי "גולן" שבחיספין ואת פרק לימודי התיכון עשה בישיבה התיכונית במקום. לאחר לימודיו ביש"ת חשקה נפשו להעמיק בלימוד התורה, והוא פנה ללימוד בישיבה שהוקמה בקצרין – הישיבה לתורה מנהיגה בראשות הרב שמעון אור. לאחר שנה בקצרין, העתיקה הישיבה מקומה לליפתא. בירושלים, אילון הלך בעקבות רבו לישיבה, שם היה מעמודי התווך.
"אילון היה נותן הסתכלות יותר חיה על הלימוד, יותר נושמת, יותר הרמונית, בתוצרתו הייחודית", כך הוא לימד את חבריו וכך בנה אותם. אילון היה מקשיב גדול, היתה בו היכולת הנדירה לשבת ולהאזין בסבלנות אין קץ לחבר, לחברותא מתוך עניין אמיתי מתוך נכונות הלב לקלוטולהפנים.
אילון היה דמות יחידה ומיוחדת, דמות מופת לאהבת התורה, יראת שמים ואהבת הבריות. הוא הצליח לגלות את אהבת ה' בכל פעולה שעשה. היה מאיר פנים לכל רואיו ומקרין שמחה אמיתית, שהתבטאה אפילו בהליכתו בסגנון מיוחד מעין רקוד מרחף, נוגע לא נוגע בקרקע.
אילון היה ילד של שיר, נער של שיר, עלם של שירה – הוא אהב שירה כתב שירה, קרא שירה, שר שירה וניגן בחצוצרה – כלי הביטוי הנשמתי-נשיפתי להווית נפשו הזכה. באישיותו הוא שילב שיר וחסד. את מנגינת חייו הוא רשם בקטעים יפהפיים ובכישרוןעצום. הוא ידע למצוא עומק בכל דבר, גם בדברים הפשוטים. אילון היה שותף למהפכה היצירתית שהתחוללה בישיבה התיכונית, כאשר השתתף בחוג לכתיבה יצירתית בהנחיית המשורר יונרב קפלון. דברים מפרי עטו פורסמו לאחר מותו ונלמדים בקבוצות וע"י יחידים. אילון שאף לחיות חיים שלמים, הוא העיד על עצמו שהוא רוצה לחוש ולחוות את החיים בצורה הכי שלימה ואמיתית שישנה. מתוך כך נפתחו גם צינורות נפשו בשעת התפילה – והוא הפך למתפלל עצום וגדול, שעה זו משכה אנשים להימצא בקרבתו כי אפשר היה לחוש בה את קרבת אלוקים.
אילון היה מדריך מסור לתלמידיו בבני עקיבא שבמושב. דמותו החינוכית משכה אותם אליו כמגנט. לאחר שתי שנות לימוד בישיבה התגייס לצה"ל ושירת בפלחה"ן גבעתי. בתחילה כחייל פשוט, אך בעודו בוגר מחבריו בצוות ניסה לעזור ולייעץ. אח"כ בהיותו כבר מ"כ (מפקד כיתה) ראה את תפקידו בעיקר כמחנך ולכן ניסה לפתור כל בעיה בשיחות אישיות. חייליו קבלו זאת באהבה ואף לקחו את דבריו כדרך חיים.
סמ"ר אילון נהרג בתאונת אימונים בי' בשבט תשס"ד, סמוך לישוב ברוכים בצפון הגולן. במהלך תרגיל בו השתתפו צוותים מחטיבת גבעתי יחד עם כוחות שריון מחטיבה 188 נגמ"ש מסוג פומה מחץ בטעות את ג'יפ ההאמר בו היה אילון והוא וחברו לצוות, שי אינדישהו אבבה, נהרגו כתוצאה מהתאונה.
אילון השאיר אחריו הורים, סבים, סבתות, אחיות: מאיה, אדוה, אוריה, טל וברקת ואחים אריק ובנימין.
אילון השאיר אחריו גם יצירות כתובות, מעניינות ומאתגרות כדוגמת הקטע הבא, שמותיר טעם של עוד.
"רציתי רק לרחף מעל, פה בסביבה ולא לגעת באמת הרי יש פה אחרים שזה עלול להפריע להם. לא, לא תכננתי בכלל להשאיר פה חותם או לקבוע שיאים של מעשים, מנהגים או דרכים. אבל בסוף יצא שלא רק שאיני יכול לרחף גם אם יכולתי הייתי מתפתה ונופל. הלכו פה כבר הרבה והכל כל כך דרוך, נדרס ומאוס וכבר אפילו שפני-הסלע יודעים מתי הייתה ומתי כבר לא תהיה סכנה, וזה כבר לא משנה להם והם לא מתעקשים על הבית שלהם. ישנם מקומות שאתה רק רוצה להיפגש לגעת לא לגעת ושלא ידעו שהיית ושלא יכירו אותך אחר כך אבל לך ובשבילך כבר הכל קרה ואין סיבה לא להגיד אה, כבר הייתי שם ואם תבוא לשם אי פעם שוב הכל יהיה מחדש כי את חותמך הבלתי נראה רק אתה תוכל לזהות. מתוך אותה נפילה שהייתה אמורה להסתיים בקרקע המשכתי לים שם אתה נופל גם בצורה אופקית והלוואי ונפילתי הייתה מסתיימת שם. אם אנחת אי פעם על אבל (ושיקרה עכשיו) אצעק. נקווה שמישהו ישמע ויבוא…"
חבל על דאבדין ודלא משתכחין.
אתר לזכרו של אילון:
www.tora-manhiga.org.il/eilonsite/index.htm
